החלטה בתיק ת"א 41061-08-13

התובע יליד 24.9.60, נשוי ואב ל-4 ילדים, מהנדס בהכשרתו, אשר במועדים הרלוונטיים לתובענה, שימש כנציג מכירות ב AIG- חברה לביטוח בע"מ.

על פי הנטען, ביום 21.1.09, עת נהג התובע ברכב, נפגע הוא מרכב חולף, אשר התנגש בו מאחור, וכתוצאה מכך, סטה רכבו של התובע והתנגש בעץ שהיה בצד הדרך.

התובע הובהל לבית החולים סורוקה, ובקבלתו אובחנה חבלת ראש, דימום מוחי, שבר בחוליות 2L , 3-L , 5-L,  שברים בסקרום ובאיליום לצד שבר באגן וכן שבר בחוליה 10T .

ביום 26.1.09 שוחרר התובע לביתו וביום 22.2.09, אושפז ב בית לוינשטיין במחלקה  לפגיעות ראש טראומתיות, משם שוחרר כ-4 חודשים לאחר מכן, תוך שהומלץ על המשך מעקב מרפאתי.

על פי הטענה, התאונה אירעה  כאשר התובע עשה דרכו חזרה מעבודתו לביתו והאירוע הוכר כתאונה בעבודה. במסגרת זו, עמד התובע לבדיקה בפני וועדות רפואיות של המל"ל ואלה קבעו, בסופו של יום, נכויות צמיתות לתובע כמפורט להלן: נכות נפשית בשיעור של 25%, נכות בשיעור של 10% בגין תסמונת נוירולוגית חלקית בצורה קלה בהתאם לסעיף ליקוי 29(1)(א)( I ) וכן, נכות בשיעור של 12.5% בשל שינוי בצורת האגן, זאת בהתאם לסעיף ליקוי 46(3).

אין מחלוקת כי קביעות אלו, הינן בגדר " קביעה על פי דין" כמשמעותה בסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

בכתב טענותיו, טען התובע לצורך במינוי מומחה בתחום השיקום לצורך קביעת צרכיו ודרכי שיקומו. הבקשה נתמכה, בין היתר, בתוצאות אבחון נוירופסיכולוגי  מיום 21.11.12 שבוצע לתובע במהלך אשפוזו במרכז יום לנפגעי ראש טראומתיים במרכז לשיקום בית החולים לוינשטיין.

אין חולק כי התובע שב לעבודתו בספטמבר 2009 והמשיך לעבוד שם ברציפות עד ליום 3.6.13, אז הסתיימה תקופת העסקתו במקום עבודתו הנזכר.

התובע טען לאובדן מלא של כושר השתכרותו עקב התאונה וכאמור, הוא מבקש כי במסגרת הליך זה, הוא  יעמוד לבדיקה בפני מומחה בתחום השיקום.

במסגרת כתב הגנתה, הגישה הנתבעת תגובה לבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום השיקום.

לשיטתה, הואיל והאירוע התאונתי הוכר כתאונת עבודה, היה על התובע לפנות למל"ל לצורך מיצוי זכויותיו גם בענף השיקום.

עוד טוענת הנתבעת כי מינוי מומחה בתחום השיקום, אינו נצרך לצורך קביעת צרכים מיוחדים ולמעשה, התייחסותו של המומחה בתחום השיקום, הינה לעניין כושר השתכרותו של התובע, במומו.

לשיטת הנתבעת, שאלה זו נתונה באופן ייחודי להכרעתו של ביהמ"ש וניתן גם ניתן, על סמך המצוי בפני ביהמ"ש ועל סמך מסמכים ונתונים שיוצגו במסגרת הערכת נזקי התובע, להניח בפני ביהמ"ש מסד נתונים, אשר ישמש בידו לצורך קביעת מידת השפעתן של הנכויות הרפואיות על כושר השתכרותו של התובע.

כידוע הגישה השיפוטית הרווחת לעניין מינוי מומחה בתחום השיקום, הינה כי מינויים מעין אלו יעשו במשורה ובקימוץ יד. כך למשל, ברע"א 6818/11 גירית שלמה נ. טויטו י. מ בע"מ (החלטה מיום 15.1.12) דחה המשנה לנשיאה, השופט א. ריבלין, ערעור שהוגש על החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר נמנע ממינוי מומחה בתחום השיקום, הגם, שמדובר היה בנפגע שנכותו המשוקללת הסתכמה בשיעור של 52%. בית משפט קמא סבר כי הנכות ,כשלעצמה, אינה מצדיקה מינוי מומחה בתחום השיקום וכאמור, ביהמ"ש העליון  סמך ידו על קביעה זו.

ברע"א 5337/04 כלל חב' לביטוח נ. עומר ועקנין, (החלטה מיום 2.2.05) קובע השופט א. ריבלין (כתוארו אז) כי מומחה שיקומי יש למנות רק במקרים ראויים. "אכן צודקות המבקשות בטענתן כי אין למנות מומחה בתחום השיקום כעניין שבשגרה, וכי הפרקטיקה המקובלת והנהוגה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תוכרע רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי 'הרגיל'". (ההדגשה אינה במקור - נ.נ.).

עוד יש לזכור בהקשר זה, כי הערכאה הדיונית היא הפוסק האחרון בשאלת הנכות התפקודית.

במקרה דנן, כנזכר לעיל, וועדות רפואיות במל"ל, הוצרכו לשבת על המדוכה לצורך קביעת שיעור נכותו הרפואית של התובע בתחומים רפואיים שונים. אכן, עיון בפרוטוקולים של הועדות, שאך חלקם צורפו לכתב הטענות של התובע, אינו נותן מענה מלא ושלם למהות ואופי הפגיעה שהוסבה לתובע, ואשר בגינה נקבעה  נכותו כפי שנקבעה.

יחד עם זאת, איני רואה כי החלטות הועדות הרפואיות ואפילו הקביעות הרפואיות לעניין שיעורי הנכות, מצביע על היזקקות לצרכים מיוחדים, אביזרי עזר, תמיכה פיזית וכדומה , אשר בגינה ראוי היה להפנות התובע למומחה בתחום השיקום.

ככל שבקשת התובע מייחדת דיבורה לצורך בחיווי דעה מצד  מומחה בתחום, באשר למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על כושר הפעולה ככלל ועל הכושר התעסוקתי, בפרט, הרי שנדמה, כי סוגיות אלו נתונות כענין שבשגרה, להכרעתה של הערכאה הדיונית אשר נדרשת, בהליך מעין זה, להביע עמדה ביחס למידת והיקף ההשפעה של הנכות הרפואית על תפקודו של התובע ולו בהקשרים התעסוקתיים.